פסק-דין בתיק ת"א 2441-08

1.   התובע יליד 1/11/1973 תבע את הנתבעים על נזק גוף בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 21/5/02, כהולך רגל, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. הצדדים חולקים על הנזק. במועד התאונה התובע לא עבד, מחמת נכות נפשית שאובחנה בהמשך להיות  סכיזופרניה קשה כאשר הנכות הועמדה על 75% (חוות דעת מומחה בית המשפט). התובע נחבל בתאונה והובהל באמבולנס לחדר מיון במרכז הרפואי ע"ש "סורוקה" ונותר באשפוז למשך 13 ימים.  

נכות רפואית

2.   התאונה קרתה כאשר התובע היה הולך רגל ונפגע על ידי רכב כשחצה במעבר חציה במופע רמזור ירוק. בתאונה נגרם לתובע שבר ברגלו הימנית. השבר קובע תוך גיבוס הרגל ובהמשך עבר התובע ניתוח בהרדמה כללית לצורך קיבוע סופי על ידי מסמר תוך שלדי. כמו כן נשבר הקצה הגלילי הרחיקני של אצבע שלישית בכף ידו הימנית שטופלה בטיפול שמרני. בנוסף לשבר החמיר מצבו הנפשי של התובע.  מונו מומחים בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה. המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר ניסים אוחנה, קבע לתובע נכות צמיתה של 5% בגין הקיבוע ברגלו, כאבים בעת חשיפה לקור, וצלקות מכוערות לפי סעיף 35(1) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות  לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות").

המומחה בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' שלמה נוי קבע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בגובה 5% בגין החמרה מצב נפשי קודם, לפי סעיף 34(א)- (ב) לתוספת לתקנות בגין חרדות. לפי חוות דעתו כבר כאשר התובע היה צעיר הוא סבל מסימפטומים חרדתיים בבית הספר עד כדי שאובחן בגיל כסובל מפוביה חברתית ובעל אישיות סכיזואידית. הוא לא גויס לצה"ל. בהמשך המצב לא השתפר והתובע לא תפקד ולא היה יכול לפרנס את עצמו. בשנת 2006 הוא אובחן כלוקה בליקויים קוגניטיביים ורגשיים העולים בקנה אחד עם אבחנה של סכיזופרניה. המומחה שלל קשר בין האבחון האמור לתאונה. לתובע איפוא סך הכול 9.75% נכות משוקללת בגין התאונה.

באשר לתפקוד התובע לפני ואחרי התאונה קובע פרופ' נוי כי אין שינוי בין יכולותיו התפקודיות לפני התאונה ואחריה למעט במהלך שנה אחת עד לסוף שנת 2003 שאז התובע דיווח על סיוטים וקושי לחצות את הכביש ואף דרש במרפאה לבריאות הנפש שם היה מטופל עוד מלפני התאונה להיות מאובחן כסובל מפוסט טראומה . הרישום של המטפלים באופן רציף היה כי אין רושם להפרעה פוסט טראומטית והיה רושם כי דרישתו באה ממטרה של  רווח משני.  המומחה קבע כי נכותו של התובע ללא קשר לתאונה עומדת על 75% בתשובה לשאלות הבהרה. לפיכך הנכות של התובע בגין התאונה עומדת אפוא על 2.43% משוקללת.

אובדן כושר השתכרות בעתיד

3.   הוכח כי התובע לא עבד ערב התאונה, ומחמת מצבו הנפשי הוא לא גויס, ולא יצא לשוק העבודה או ללימודים. מצבו של התובע הכללי מנע ממנו לצאת את העיר באר שבע כדי להגיע אל המומחה להיבדק ועל פי הסדר מיוחד פרופ' נוי הגיע לבאר שבע כדי לבדוק אותו.

עמדת בא כוח התובע היא שאלמלא התאונה היה התובע מצליח בנקודת זמן מסוימת להיקלט בשוק העבודה ולפחות להרוויח שכר מינימאלי. לטענתו התאונה קטעה זאת.

התובע תיאר לפרופ' נוי את מצבו לפני התאונה מבחינת תפקוד בגיל שבו היה יכול להיקלט בשוק העבודה. לפי התיאור של התובע, הוא לא היה יכול להתגייס מחמת העדר יכולת לקבל פקודות. הוא ניסה הליך של שיקום מקצועי במל"ל אך הוא לא הצליח בכלום. למעשה הוא מגדיר את עצמו כמי שאינו מצליח בכלום וגם המל"ל שוכנע וקבע לו 100% נכות. הבעיה בהקלטות בשוק העבודה היא חרדה, וכן הפרעה בקצב הלב ( דיווח התובע לפרופ' נוי). לפי דיווח התובע לפרופ' נוי, ערב התאונה פנה למרכז לבריאות הנפש בבית החולים סורוקה עקב חרדה כללית עם פחדים מכל דבר, ודיכאון מחמור מחמת החרדה החברתית והדימוי העצמי הנמוך ורגישות גבוהה לכל דבר, גם לרעשים וגם מחמת לחץ ומתח ( עמ' 4 לחוות הדעת).

על פי תשובות פרופ' נוי לשאלות הבהרה ששלח לו בא כוח הנתבעת סובל התובע ממחלת הסכיזופרניה שהיא מחלה קשה הגורמת להפרעה תפקודית קשה. שיעורי הנכות נעים בין 100% בעת התלקחות חריפה של המחלה הדורשת אשפוז לבין 75% במצב יותר רגוע ( נספח ד' למוצגי הנתבעת). המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא נשלחו לו שאלות הבהרה במועד מטעם התובע.

אחיו של התובע תיאר תמונה חיובית יותר אך רק בהקשר החברתי ולא במישור העבודה.

השתכנעתי כי ככל שלתובע סיכוי להיקלט במעגל העבודה - וזה לא היה המצב לפני התאונה - אזי לתאונה לא היה כל משקל ואין כל משקל בהתייחס לאותו סיכוי. אם הרפואה תסייע לתובע בעתיד להיקלט במעגל העבודה, יש לברך על כך אך אין בכך כדי לשנות את התוצאה בתיק זה .

לכן בהתייחס לראש נזק זה בתביעה זו - התביעה נדחית.

הפסד שכר בעבר

התביעה נדחית כי התובע לא הפסיד בעבר שכר בכלל וגם לא בגלל התאונה בפרט.

הוצאות נסיעה ועזרת זולת לעבר ולעתיד

4.    בא כוח התובע עותר בסיכומיו לסכום של 16,050 ש"ח. בראש הנזק גם כולל התובע עזרת זולת לעבר ולעתיד בעיקר כליווי לנסיעותיו למערכת הרפואית. נטען כי לעבר נדרש סכום חודשי של 700 ש"ח למשך 12 חודשים. סך הכול 8,400 ש"ח. לעתיד נתבע סכום יומי של 150  ש"ח למשך תוחלת חיים , סך הכול - 7,650 ש"ח.

       לא הוגשו ראיות לגבי הנסיעות - אני מעמידה את נסיעות העבר על 3,000 ש"ח נכון להיום.

באי כוח הנתבעת טענו בסיכומיהם כי לגבי העבר התובע קיבל מהנתבעת מס' 2 עזרה של שעתיים ביום למשך 8 חודשים. באשר לעתיד מדובר בנכות מוטורית זעירה שאינה מצדיקה עזרת זולת.